פסק-דין בתיק ת"א 20439-11-09

תביעה זו עניינה נזק גוף אשר נגרם לתובע, לטענתו, עת שהה במלון שלום בטבריה.

טענות התובע:

התובע יליד שנת 1948, טוען כי בעת שהתארח במלון השייך לנתבעת 1 והמבוטח ע"י הנתבעת 2, נגרמה לו פגיעת גוף. האירוע ארע בערב השני לשהותו במלון, כאשר התובע התיישב על שפת המיטה עם כוס קפה בידו. מכיוון שהמיטה היתה עשויה מזרונים המונחים אחד על גבי השני, ללא בסיס מיטה, חיבור או מסגרת אשר תמנע מהמזרונים לזוז, התרומם המזרון העליון ודחף אותו קדימה, הוא איבד שווי משקל, ובעודו אוחז בידו כוס קפה, נפל לכיוון עמוד שניצב בחדר, נחבט ונפגע בחלקי גוף שונים ונגרמו לו, בין היתר, שבר בעצם הבריח מצד שמאל וחבלת ראש.

מכיוון שהתאונה התרחשה בערב שבת ולא הייתה כרוכה בסיכון חיים והתובע אדם דתי, ומכיוון שבמוצ"ש מרפאת קופת חולים אינה פועלת, פנה התובע לקבל טיפול רפואי ראשוני, בקופת חולים שבאזור מגוריו, רק ביום ראשון בבוקר.

התובע טוען כי שהה באי כושר למשך כחודשיים, הוא קיבל את מלוא שכרו מהמעביד, אולם  התחייב בפני המעביד להשיב לו את השכר שקיבל לאחר שיקבל פיצוי מאת הנתבעות.

התובע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו ולא נקבעה לו נכות צמיתה. עם זאת טען, כי עד היום הוא סובל ממגבלות ומכאבים בכתף שנחבלה וגרמה פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד.

עוד  טוען התובע, כי הוא נזקק לעזרת צד ג' מוגברת בתקופת אי הכושר ולאחריה, בין היתר, נוכח היות רעייתו מוגבלת  נוכח בעיות גב מהן סובלת.

טענות הנתבעות:

הנתבעות הכחישו את עצם קרות התאונה ונסיבותיה וטענו, כי התובע קיבל חדר משודרג, כי לא היתה בחדר כל בעיה, והמיטה בחדר בו שהה התובע זהה לכל המיטות במלון, בעלת תקן  מלונאי ולא מהווה סיכון כלשהו.

עוד טענו הנתבעות, כי האירוע ארע ביום השני לשהותו של התובע במלון וכי אם הוסט המזרון ממקומו, הרי התובע הוא שהסיטו והנפילה, ככל שהיתה כזו, הינה תוצאה של העדר תשומת לב מספיקה מצידו וכי דין תביעתו להדחות בהעדר חבות כלשהי ולחילופין נוכח אשם תורם המגיע לכדי 100% מצידו.

עוד טענו הנתבעות, כי הפנייה המאוחרת של התובע לקבלת טיפול רפואי, מנתקת את הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין אירוע התאונה.

מכיוון שלא הוגשה חוו"ד ערוכה כדין ע"י התובע ומאידך הוגשה חוו"ד כזו ע"י הנתבעות אשר קבעה כי לתובע לא נותרה נכות, מנוע התובע לטעון טענות שברפואה.

באשר להפסדי עבר, הרי לטענת הנתבעות לא הוכחו כאלו, שכן התובע קיבל את מלוא שכרו מאת המעביד וכל עסקה שנעשתה בינו לבין מעבידו אין בה כדי לחייב את הנתבעות. מה גם שחלפה תקופה בת 4 שנים מיום האירוע ועד היום, שכרו של התובע לא נפגע והוא לא החזיר ולו שקל אחד למעביד. עזרת צד ג' לה זכה התובע לא חורגת מעזרה רגילה של בני משפחה אשר איננה מזכה בפיצוי כלשהו.

דיון והכרעה:

התובע וגיסתו, הגב' רות לקסר, העידו על עובדות אירוע התאונה כאמור בגרסת התובע, עדויותיהם תאמו בעיקרי הדברים, הן היו קוהרנטיות וקולחות ועשו עלי רושם אמין.

חיזוק לגרסת התובע מצאתי בדו"ח שכתב מנהל המלון ביום התאונה (צורף לתשובות לשאלון ת/1),  המאשר שעוד באותו יום טען התובע בפניו שנפגע בתאונה באותן נסיבות. העובדה שנרשם בדו"ח, כי התובע ברר אם קיים ביטוח למלון וכי נראה למנהל המלון שהחדר נראה  תקין איננה פוגמת בעדות התובע. גם עדותו של מנכ"ל המלון, כי המיטה היתה מסודרת בזמן שירד לחדר, מספר שעות לאחר שהתאונה התרחשה, איננה מפחיתה ממהימנות התובע והעדה מטעמו.

חיזוק נוסף לעדותו של התובע ניתן למצוא בתעודות רפואיות המאשרות שנפגע. גם אם לא ניתן להתייחס לתעודות אלה כאל חוות דעת רפואית, יש בהן כדי לתמוך בטענת הנתבע כי נפגע.

שני העדים מטעם הנתבעות, מנכ"ל הרשת מר יעקב יקותיאל ומנכ"ל המלון דאז, מר מרעי רג'אח הצהירו, כי כל המיטות במלון, לרבות בחדר הנדון, בעלות תקן  מלונאי ולא מהוות  סיכון כלשהו.

כאשר התבקש מנכ"ל הרשת בעדותו לפרט איך נראית המיטה בחדר הבהיר, כי יש בחדר שתי מיטות שניתן לחברן בעת הצורך, כל אחת מהן עשויה מבסיס מיטה ומזרון מעליו. והוסיף, כי מדובר בבסיס מיטה מלונאי תקני, המאושר על ידי יועץ בטיחות (פרוט' עמ' 18 ש' 1 עד 11).